מהי טעות?

הפוסט "הבעיה עם פרפקציוניזם" חשף חלק מהמיתוסים והאמונות המוטעות בנוגע למושגים של שלמות, המגבילות וגורמות לסבל בחיים של הרבה אנשים. אותן תפיסות מגיעות מאמונות מוטעות שמסיטות, אם לא הורסות, את החיים. המושג "טעות" הוא השלב הבא בבירור שלנו ובשיקולים לשאלה מה הם חיים הנחווים טוב.

החרדה שמתעוררת מהמחשבה לטעות נטועה בתפיסה של להיות, בניגוד לתפיסה של להתהוות. השקפת עולם כזו גורמת לנו לראות את עצמנו כיצורים סטטיים וקבועים, ולא כמשתנים וזורמים. נקודת מבט כזו גורמת לנו לשקוע בפחד לעשות טעויות. תהליך ההתהוות הוא סלחני. בזרימה ובשטף של התהוות אנחנו לא שקועים בבוץ של מצוקה ופחד, חוסר בטחון או במונחים של טעויות.

רוב האנשים מנסים להימנע מלעשות טעויות, וחלקם אפילו חווים דאגה משמעותית וחרדה שמא יטעו. אנשים כאלה מקבלים החלטות, משמעותיות או לא, מתוך הפחד הזה, שמשתק אותם. אנשים שנאבקים בקבלת החלטות נוטים להימנעות מדברים, משום שככל שהם יכולים לדחות את ההחלטה, כך הם מגנים על עצמם מלעשות טעות (וזו כמובן אשליה, משום שברור שמי שלא עושה דבר לא טועה, וגם לא מתקדם לשום מקום). ועדיין, בדרך כלל אנחנו לא עוצרים לרגע וחושבים מהי בעצם טעות.

באופן כללי, טעות היא החלטה או פעולה – או הימנעות מפעולה – שאנחנו פוחדים שנתחרט עליה. טעויות בדרך כלל גורמות למידה מסוימת של כאב, אובדן או מאבק. האירוניה היא שאותם אירועים וחוויות שאנחנו מנסים בכל כוחנו להימנע מהם, הם לפעמים בדיוק מה שאנחנו צריכים לחוות. בדרך כלל, צמיחה לא מתרחשת מבלי חלק מהאתגרים האלה שאנחנו מנסים להימנע מהם.

הרבה פעמים שמעתי אנשים שמדברים על נישואים כושלים כעל טעויות שנגמרו בגירושין. ועדיין, בלי חוויה קשה כזו לאף אחד לא היתה הזדמנות לגלות אמת עמוקה יותר על עצמו. ישנה התפתחות עצמית מסוימת כשאנחנו נותנים דין וחשבון למי שבחרנו להתחתן איתו (או איתה). דרך החוויה הלא נעימה ישנה הזדמנות עשירה ללמוד ולהתפתח. התובנות האלה, הנולדות מתוך מה שאנחנו קוראים לו טעות, הכרחיות לצמיחה הפסיכולוגית והרגשית שלנו. בנוסף, הן גם חלק בסיסי ויסודי בלמידה שלנו.

אם נסתכל על החיים שלנו כעל התגלות תמידית – תהליך התהוות שלא מסתיים – נראה שמה שאנחנו קוראים לו טעות הוא תצלום בזק שבחרנו להקפיא בזמן. ולמרות זאת, הזרימה של החיים לא עוצרת וממשיכה הלאה, ככל שנקודת המבט שלנו מאפשרת לנו לראות זאת. לאדם הפרפקציוניסט יש קושי עצום עם ההצעה הזו עד שהוא מעוגן ו"תקוע" בדוגמה הישנה והמפחידה של טעויות.

כשדלת אחת נסגרת, אחרת נפתחת

הפחד לטעות משפיע לא רק על היחסים האישיים שלנו אלא גם על העבודה שלנו, הקריירה שלנו וכל דבר אחר שלא נובע מהחלטה מקרית. ה"טעויות" במקום העבודה יכולות להסתיים באובדן פיננסי או פיטורין. טעויות בהשקעה יכולות להסתיים באיבוד הון. ללא ספק, זה גורם למתח. אבל כשדלת אחת נסגרת, דלת אחרת נפתחת. המטרה היא לא להישאר שקועים באובדן אלא לחפש את הדלת החדשה שנפתחת לנו. ההזדמנות תמיד נמצאת שם, אם נוכל לצאת מעצמנו ולראות אותה. באופן קבוע, משברים יוצרים הזדמנויות חדשות. אותה החלטה שאנחנו עלולים להתחרט עליה היא לא יותר מתמונה זמנית של רגע בזמן; אם להצמיד אותה לנצח או לא זו בחירה שלנו.

ההימנעות מכאב, אובדן וצער, מגבילה את ההתנסויות והחוויות שלנו. אותם רגעים קשים הכרחיים להנעה שלנו לצמיחה ומודעות טובה ועמוקה יותר. האמונות שלנו אודות טעויות וכישלונות מגבילות אותנו ומונעות מאיתנו לנוע לעבר מערכת יחסים עמוקה ועשירה יותר עם החיים שלנו. הפחד לטעות שומר אותנו כלואים באזור הנוחות הצר של מה שמוכר לנו. ועדיין, זו התנועה לעבר הלא ידוע שמזרזת את הצמיחה האישית שלנו.

טעות היא אירוע, התועלת המלאה שאנחנו לא מממשים

הפחד לטעות יכול להיות ממש כמו כלא. ומי הוא השופט שקובע מה היא טעות? מנקודת מבט רוחנית יותר, ניתן יהיה לטעון שאין כזה דבר טעות. המושג טעות מייצר תגובה שמעוררת פחד וקונפורמיות. במצב הזה אנחנו נוטים שלא לכבד מספיק את האינטואיציה שלנו והקול הפנימי שלנו נאלם ונעלם, ואנחנו בוחרים במסלול הבטוח יותר. מתוך אמונה כזו, יכולת חיזוי הופכת למקודשת ואי ודאות הופכת לדבר שיש להימנע ממנו בכל מחיר. זה המקום לציין שאני לא מציע שלנהוג תחת השפעת סמים היא החלטה מיושבת ונבונה, ממש כשם שלהשאיר תינוק ללא השגחה ראויה הוא דבר לא אחראי. לדוגמאות כאלה אני לא מתייחס כאל טעויות, אלא כאל כשלים בהתנהגות מוסרית ולוגית.

חרדה מפני טעויות נוטה לגרום לנו להיכנע לנוחות המדומיינת של מה שאנחנו חושבים שהוא הדעות של אחרים. אלה הקולות שמנחים אותנו מה הן הבחירות הנכונות. הנטיה הזו משאירה אותנו לכודים במסלול סביב דעת הכלל והקונצנזוס. כשאנחנו חיים באופן כזה, אנחנו מפסידים את הרוח היצירתית והשמחה שמאפשרת לנו להיות מחוברים יותר לחיים שלנו.

למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "כישלון"?

המושג "טעות" קשור למושג הרחב יותר "כישלון". בדיוק כמו עם טעות, אני רוצה להציע שאין דבר כזה כישלון. דמיינו שאתם צופים בפעוט נאבק לעשות את הצעדים הראשונים שלו, רק כדי ליפול. כמה מגוחך זה יהיה מצידנו לטעון שהוא נכשל? הוא פשוט עוד לא רכש את המיומנות של הליכה, ועדיין לא הגיע להצלחה. להיאבק ולנסות להגיע למה שאנחנו רוצים להשיג זה אנושי. להתייחס לתהליך הזה כאל כישלון זה הרסני ותבוסתני. המושג "כישלון" הוא פשוט אמונה שיצרנו עקב הנטיה שלנו כבני אדם למדוד דברים. במילים אחרות, "כישלון" הוא מושג שהמצאנו, והוא טבוע בחשיבה מכניסטית. מכונה "לגמגם" או להיכשל, וזה בגלל שאנחנו עושים האנשה הפוכה (או "המכנה") – אנחנו מייחסים לעצמנו תוכנות של מכונה; אנחנו מפסיקים להיות בני אדם והופכים למכונות.

להיות סקרנים ולשאוף להתרחב זה חלק ממטרת החיים. אם אתם מתרגשים מהתנסויות חדשות ומהזדמנויות לצמיחה אישית וגדילה, אז סביר להניח שאתם לא מתרגשים מטעויות ואף לא מקדישים תשומת לב למושג טעות. מצד שני, אם אתם נמנעים מתנועה כזו, סביר להניח שאתם חיים עם פחד מטעויות, וככאלה, אתם "כלואים" בתוך גבולות האזור המוכר שלכם.

כשאנחנו מוצאים את עצמנו מפוחדים ומבועתים ממחשבות על טעות, אנחנו מפספסים את ההזדמנות לחיות באופן מלא. לעולם אין החלטה אחת נכונה או דרך אחת נכונה. מושגים כמו "טעות" ו"כישלון" מונעים מאיתנו וחוסמים לנו את הדרך לאפשרויות חדשות, עשירות יותר ומתגמלות יותר בחיים. לשחרר את עצמנו מהפחד הזה יאפשר לחיים שלנו להתגלות כמעלי משמעות גדולה יותר. "כישלון" ו"טעות" הם מבנים תרבותיים וחברתיים שנבנו על ידינו דרך הביוגרפיה האישית האישית שלנו ותפיסת העולם הרחבה שלנו. לאמץ עולם שאנחנו משתתפים בו, שאנחנו חלק בלתי נפרד ממנו ומהזרימה שלו יקל את העול של מבנים כאלה. מתוך היתרון שבתפיסת עולם כזו נוכל לאמץ את הזרימה של החיים ולחליש את הרודנות של הפחד.

במקום לשאול את עצמכם "יכול להיות שזו טעות?", אתם יכולים לשאול "האם זו תהיה הדרך האמתית והאותנטית שלי?". אותנטיות אינה מתיישבת עם פחד או עם מושגים כמו "טעות", אלא מדגישה את החיים לפי האמת שלנו, חופשיים משיפוטיות. פחד מלעשות טעויות מצביע באופן טיפוסי על הרגישות שלנו למה אנחנו חושבים שאחרים חושבים עלינו – לדעתי, דרך מאוד מעגלית וסגורה לחיות את החיים. 

מה אתם חושבים?

לחצו כאן עכשיו לתאום פגישת היכרות בחינם.

אל תשכחו לשתף ולאהוב את העמוד שלי ב-Facebook, לעקוב ב-Twitter, ולהצטרף אלי ב-LinkedIn.