החיים בעידן המודרני, במאה ה-21, שונים
לאין שיעור מהחיים באירופה שלפני המהפכה הצרפתית, שונים מהחיים בארצות הברית שלפני
המלחמה על שחרור העבדות בין הדרום לצפון, שונים מכל מה שהכרנו לפני. אנחנו נוטים לחשוב
שהמושג "עבדות" כבר לא שייך לעולם שבו אנחנו חיים - אנשים הם לא רכוש של
אף אחד. אך האם העובדה שעבדות כבר לא קיימת בעולם בצורה הזו באמת אומרת שאנחנו חופשיים? או שמא
אנחנו עבדים בדרכים אחרות, לדברים אחרים?
אז האם אנחנו באמת חופשיים? ממה ולמה כל
כך קשה לנו להתנתק ולמה חשוב כל כך שנהיה זמינים עשרים וארבע שעות ביממה בכל מיני אמצעים
אלקטרוניים? למה קשה לנו כל כך להתנתק, אפילו לזמן קצר, ולפנות קצת זמן לעצמנו וליקרים
לנו? מה מפחיד אותנו בהתנקות הזו? האם העבודה (ביחד עם המחשב הנייד והסמארטפון) משרתת
את החיים שלנו, או שהיא הפכה למטרה בפני עצמה והחיים משרתים אותה?
חופש הוא אחד הצרכים הבסיסיים של האדם ואין
אדם שלא רוצה להיות חופשי.
על פי החוק כל מקום עבודה מחוייב לתת לעובדיו
ימי חופשה, ומקומות מסויימים אפילו דואגים לחופשות מרוכזות וימי נופש לעובדים במהלך
השנה (גם לצרכי גיבוש וגם לצרכי רענון של העובדים), ואפילו יום שבת מוכתר כיום חופש.
אם אלוהים נתן לעצמו יום חופש, למה אנחנו לא יכולים להעניק לעצמנו אפילו שעה אחת כזו?
במאה ה-21 בעולם המודרני, המתועש, שלא הולך לישון לרגע ומאופיין בקצב חיים מסחרר שבו חייבים להספיק הכל וכמה שיותר מהר, יכול להיות שפשוט לא יהיה לנו חופש אם לא נדאג לו בעצמנו. במובן הזה חופש לא שונה מכל עיסוק אחר - אנחנו צריכים לדאוג לו בעצמנו ולפנות זמן שמוקדש רק לו. זמן שהוא שלנו, ורק שלנו. זמן שמוקדש לעצמנו, לחשוב עם עצמנו ועל עצמנו, בלי פעילות שמוכתבת מראש וממקור חיצוני ובלי עיסוקים. חופש. ושהבוס ימתין רגע כי אנחנו עסוקים.
במשך היום אנחנו חשופים להמוני גירויים
ולהמון "רעש" הבוס בעבודה, מכוניות
על הכביש, צפצופים בפקקים, הילדים בבית, בן
או בת הזוג לאחר מכן וכו'. ובמשך כל הזמן הזה כמובן שאנחנו גם זמינים לכל מי שרוצה
להשיג אותנו מכל סיבה שלא תהיה - הוא פשוט צריך לחייג לטלפון הנייד, ואם לא נענה לנייד
הוא ישלח מייל, ואם לא נענה למייל הוא ימצא דרך אחרת. כל אלה מעוררים לחץ ומתח, שפשוט
לא בריאים - לא לגוף ולא לנפש (כבר הוכח בעבר
שמתח ולחץ נפשי פוגעים במערכת החיסונית) - אנחנו פשוט הופכים עצבניים יותר וחסרי סבלנות.
הגוף, והנפש, זקוקים למנוחה שלהם.
החיים במסלול המהיר הזה מובילים לכך שיותר
ויותר אנשים אינם שבעי רצון מהחיים שלהם ומרגישים שהם "מתגלגלים" - לקום בבוקר,
לשים את הילדים בגן, ללכת לעבודה, לחזור בשעות מאוחרות כשאנחנו עייפים ומותשים, להשכיב
את הילדים לישון, לעבור על מסמכים או מיילים שצריך לענות עליהם. "מתגלגלים"
מהבית לעבודה לזוגיות לילדים לסידורים לקניות... וזה לא נגמר. יותר ויותר אנשים פונים
לייעוץ וטיפול מהסיבות האלה. אי שביעות הרצון מהחיים מופיעה בעיקר אצל אנשים שהחיים
מנהלים אותם, ולא הם מנהלים את החיים - החיים שולטים בהם, הם עבדים לחיים האלה, הם
"מתגלגלים" ממקום למקום ומעיסוק לעיסוק ומתנהלים כמו רובוטים בלי לעצור ולקחת לעצמם רגע לחשוב, לנשום, ולשאול את עצמם שאלה
שאי אפשר להפחית בחשיבותה - "מה שלומי?"
לפנות לייעוץ זו הזדמנות לעשות את זה, לעצור
את המירוץ הלא נגמר של החיים למשך שעה ולהתמקד בעצמי, אבל בשביל זה לא חייבים לפנות
לייעוץ או טיפול.
הטיפ הכי טוב שמישהו יכול לתת לכם בנושא
הזה הוא פשוט -
פשוט פנו לעצמכם זמן לעצמכם. לא לעבודה,
לא לקניות, לא לסידורים, פשוט לעצמכם. פנו לעצמכם זמן פנוי פעם ביום, בשבוע, בחודש
שיהיה מוקדש אך ורק לכם ותשאלו את עצמכם "אז מה שלומי?"
פוסט מעניין ומעורר מחשבה. עם זאת, אני חייבת לציין שהגישה שלך לוקחת את האחריות מהאנשים על החופש שלהם. "למה ככ קשה לנו להתנתק?" אתה שואל. לא באמת קשה, אנשים לא באמת מעוניינים בכך. עם יד על הלב, אנשים לא מסוגלים לכבות את הסלולר שלהם בקולנוע או בהופעה. הם אוהבים להרגיש חשובים ושרוצים אותו כל רגע ביום. אם לא היתה היהירות והגאווה העצמית הזו, לא היה שיגעון הסלולר הזה וכו. יש לי חבר שכל פעם שצופים איתו בסרט באתרים כאלה של סרטים לצפייה ישירה, הוא לא מפסיק לדבר בטלפון. אבל למעשה הוא נהנה מזה. אנשים שבאמת רוצים לחיות בצורה שפויה יודעים יפה מאד לנתק את הטלפון שלהם כשצריך ואפילו סתם כך!
השבמחקהיי דורה,
השבמחקהכוונה היא ממש לא לקחת את האחריות מאנשים אלא בדיוק להיפך. האחריות היא לגמרי שלהם בנושא הזה. כל אחד מאיתנו, גם החבר שלך שלא מפסיק לדבר בטלפון בזמן שרואים איתו סרט, כל אחד ואחד אחראי לזה בעצמו.
השאלה היא בדיוק למה אנשים לא מסוגלים לכבות את הסלולרי שלהם בקולנוע, או למה הם "חייבים" לבדוק אי מיילים של עבודה מהבית. בתוך תוכם, רוב האנשים דווקא כן רוצים בזה, למרות הרצון שלהם להרגיש חשובים. הבעיה היא בדיוק שבלי זה הם לא ירגישו חשובים, אבל זה לא אומר שהם לא. אבל ברגע שהם מדברים בטלפון כשהם רואים סרט או סתם באמצע שיחה הם הופכים לקצת פחות חשובים בעיני מי שנמצא איתם, וכשהם עסוקים בעבודה בבית (אחרי שעות העבודה) במקום לבלות עם הילדים שלהם הם הופכים לקצת פחות חשובים עבור הילדים שלהם.
הרבה מאוד אנשים פשוט מסרבים להכיר בדיוק באחריות שלהם, זו שאת מדברת עליה, ואומרים שהם "חייבים" לענות לשיחה הזו, ו"חייבים" לבדוק מיילים, ו"חייבים" להיות זמינים כל הזמן. אבל הם לא. לא באמת. ורק הם אחראיים לזה.
שלום חברים, שמי אנדרייבה איתן. אני כאן כדי להפיץ את הבשורה לנזקקים. הייתי בדיכאון כשאשתי עזבה אותי בשביל גבר אחר, כי נאלצתי להפסיק לעבוד כי חליתי בסרטן והייתי שבור. היא לקחה את הבת היחידה שלי, אז האופציה היחידה שלי הייתה למות, ניסיתי להתקשר אליה אבל היא התעלמה ממני, שלחתי לה סמס ופתאום היא ענתה לי ואמרה שאני לא מתקשרת או מסמסת לה יותר, אז אחת יום אני אצור קשר עם חבר שלי בפייסבוק והסברתי לו הכל והוא אמר לי שהיו לו את אותן בעיות בעבר, הוא הכיר לי לחש קסם שנקרא דוקטור אפטה, הוא שלח לי את המייל האישי שלו ויצרתי איתו קשר דרך [drapata4@gmail.com] והוא ענה לי מהר הסברתי לו את הבעיות שלי והוא אמר לי אל תדאג הוא עשה את זה בשביל כל כך הרבה אנשים שמעולם לא האמינו בקסם אבל טעיתי כשניסיתי לשכנע אותו במשך 24 שעות להטיל קסם ולרפא אותי מסרטן ולמצוא לי עבודה טובה יותר ופתאום הוא שלח לי תרופה למחלה שלו, לקחתי אותה רק ליומיים והייתי חופשי. למחרת לא האמנתי למראה עיני, מישהו דפק לי בדלת ולא ציפיתי לאף אחד באותו היום, פתאום אשתי בכתה לבד ולא יכולתי לסבול, היא ביקשה סליחה, מיד קיבלתי טלפון מ החברה שלי בה אני עובד שנים, וקודמתי לתפקיד מנהל של חברת פרגון בארה"ב, בבקשה תעזרו לי להודות לד"ר אפטה על שהחזיר את כל מה שאיבדתי קודם, אפשר גם ליצור איתו קשר דרך whatsapp/viber עם מספר הטלפון שלו: +447307347648.
השבמחק