פתוייו של אספן אי צדק

לכוד מאחורי האשליה של אי צדק

כולנו רוצים שייעשה צדק. בעניינים גדולים וגם בעניינים קטנים. רבים מאיתנו, לעומת זאת, סובלים ממש כשהם רואים עוול, או מה שאנחנו מזהים כעוול, שנעשה לאחרים וגם שאנחנו מרגישים שנעשה לנו.

אנחנו מגדילים את חוסר הצדק ומוציאים אותו מפרופורציה, כשאחנו מחזיקים כמעט בפראות ברגשות שקיפחו אותנו, הוליכו אותנו שולל, הטעו אותנו, שלטו בנו, לא כיבדו אותנו, העבירו עלינו ביקורת או דחו אותנו.

אם אנחנו אספני צדק קלאסיים, אנחנו מקטרים בלי סוף על חוסר ההגינות של החיים. אנחנו כועסים, על בסיס יומי, על העלבונות שאנחנו צריכים לסבול. אנחנו תלויים הפוך במצב של רחמים עצמיים, אוחזים כתב אישום של זוועות, מפלחים את החושך עם משקפי ראיית לילה כדי לראות יותר דברים רעים להתלונן עליהם.

בצורה לא מודעת, חלק מהאנשים שהתפקוד שלהם לא אופטימלי, צוברים כמויות אדירות של טינה באופן דומה לזה שבו קמצן אוגר את הזהב שלו.