חיים: מצב צבירה משתנה

יש משפטים שמטופלים אומרים לי שנחרטים לי בזיכרון. לרוב מדובר במטאפורות מופלאות בפשטותן ודיוקן, כמעט פיוטיות ובעלות פונטציאל לשעות של שיחה וניתוח. אבל לפעמים לא צריך שעות של שיחה וניתוח, לפעמים כל מה שצריך באותו הרגע הוא המשפט. השיחה והניתוח יגיעו מאוחר יותר, כשהזמן לכך יבשיל.

"החיים הם אוסף של מצבי צבירה משתנים שבאים והולכים"

את המשפט הזה אמר לי השבוע ר', מטופל ותיק שלי שמשפטים שאמר תופסים חלק מכובד מהזיכרון שלי. למשפט הזה יש משמעות אישית עבור ר', אבל הוא נשאר איתי גם הרבה אחרי הפגישה שלנו והמשיך להדהד לי בראש, להעמיק במחשבה ולהתחבר למושגים ורעיונות אחרים בפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית ובפילוסופיה. הוא הזכיר לי שיעורי כימיה מכיתה ז', את מרטין היידגר ואת ג'ים מוריסון. שלושה דברים שאין ביניהם קשר, לכאורה.

14 משפטים שלא צריך להגיד לאדם אובדני, ומה להגיד במקומם

לעמוד מול אדם אובדני ולשמוע את המחשבות שלו והרגשות שלו זה לא דבר קל. זה מצב רגיש, מורכב ולא ברור, שלא תמיד יודעים מה להגיד בו או מה לעשות. הכוונות שלכם טובות, אבל לפעמים המסר שעובר קצת הולך לאיבוד בדרך ועלול להתפרש אחרת לגמרי ממה שהתכוונתם. לפעמים מתוך הבלבול והחרדה מול המצב הזה אומרים דברים שלא ממש כדאי (לא בכוונה). הנה 14 משפטים שלא כדאי להגיד לאדם אובדני, ולא פחות חשוב – מה אפשר להגיד במקומם.

1. "התאבדות זה אנוכי" – כשאדם מגיע למצב של אובדנות, זה לא מתוך אנוכיות ולא בגלל שהוא לא חושב על אחרים, והדבר האחרון שהוא צריך זה שמישהו יאשים אותו בעוד משהו (בעיקר אם מדובר באדם קרוב). הוא מרגיש חסר תקווה, חסר ערך והוא עייף מהכאב העצום שהוא מרגיש ורוצה להפסיק אותו והרגשות האלה הן לא משהו שאפשר להתגבר עליו בקלות כמו שנדמה למישהו מבחוץ.

במקום זה אפשר להגיד – המסר שאתם רוצים להעביר הוא שיש אנשים שיפגעו בגלל שאותו אדם חשוב להם. במקום להעביר את המסר הזה במשפט מאשים, אתם יכולים להגיד כמה אותו אדם חשוב לכם ולאחרים תוך כדי קבלה של הרגשות של אותו אדם, דווקא בנקודה שבה הם מרגישים הכי פגיעים.

למה יום האושר הבינלאומי הוא רעיון רע

בשנת 2012 הכריזה מועצת האו"ם על "יום האושר הבינלאומי", שמתקיים מאז בכל שנה ב-20 במרץ. וכך נכתב בהצעה שהוגשה להצבעה, והתקבלה:

"The General Assembly … Conscious that the pursuit of happiness is a fundamental human goal…"

האמת היא שאני אפילו לא לגמרי יודע איך להגיב לטענה ש"המרדף אחר האושר הוא מטרה בסיסית של האדם", אבל באופן הפשוט ביותר – אני חושב שלא רק שהיא לא נכונה, היא איומה.

אתם יודעים לשאול את עצמכם "מה אני רוצה?", הנה שאלה הרבה יותר טובה

כולם רוצים להרגיש טוב. כולם רוצים לחיות חיים שמחים, קלים ונטולי דאגות, להתאהב, שיהיה להם סקס מעולה ומערכות יחסים טובות, להיראות מצוין, לעשות כסף, להיות פופולריים ושיכבדו אותם. כולם ירצו את זה, קל לרצות את זה.

אם אתם שואלים את עצמכם "מה אני רוצה בחיים?" והתשובה היא משהו כמו "אני רוצה להיות שמח, משפחה נהדרת, חברים טובים ועבודה שאני אוהב", זה כל כך עמום ונפוץ שזה בקושי אומר משהו כי כל אחד מגדיר את הדברים האלה קצת אחרת, אבל דומה.

שאלה מעניינת יותר, שאולי לא שאלתם את עצמכם אף פעם עד היום, היא איזה כאב אתם מוכנים שיהיה לכם בחיים? על מה אתם מוכנים להיאבק?