לצאת ממבוי סתום | להתגבר על צודק או לא צודק

בפוסט הזה, בחנתי את הדומיננטיות של החיפוש להיות צודק בתרבות שלנו. זו אחת מההשפעות הייחודיות על ההתנהגות שלנו ועל היחסים שלנו. עכשיו ננסה להבין איך להיות צודק הפך לדבר כפייתי.

האופן שבו אנחנו רואים את המציאות מושפע ממה שידוע כ"חשיבה אריסטוטלית". הפילוסופיה של אריסטו טענה "היה או לא היה, קיים או לא קיים". הפיצול הזה מסנן את האופן בו אנחנו תופסים את מה שקורה במציאות. חשיבה כזו נקראת "או/או" – או שזה קיים או שזה לא קיים, אין אפשרות ביניים. חשיבה כזו מבנה את האמונות שלנו לעמדה מאוד פשוטה. אנחנו יודעים על משהו רק על ידי כך שאנחנו כוללים את השלילה שלו.

למילה "שנאה" לא היתה הרבה משמעות ללא המושג "אהבה". "טוב" לא היה הגיוני כל כך בלי "רע". הצימוד של ניגודים עוזר לנו להבחין בין דברים והמושגים האלה מעצבים את תפיסת המציאות שלנו. אבל זה גם סוחף את החשיבה שלנו להסתכל על הפכים ולשכוח שקיים גם משהו באמצע – מקום שבו שני הניגודים מתקיימים ביחד – נגיע לזה בעוד רגע.

הפיצול של חשיבת "או/או" יוביל אותנו באופן טבעי למסלול של להיות צודקים או לטעות. הזהות שלנו מתאחדת עם מה שאנחנו מאמינים שהוא אמיתי. המחשבות שלנו עובדות שעות נוספות כדי להגן על תמונת הזהות העצמית הזו שלנו. רוב האנשים מגנים על האגו שלהם על ידי הגנה על הצורך שלהם להיות צודקים. וכשהם עושים את זה, המחשבות שלהם מגינות בעוצמה ובכח על השטח שלהן. מחשבות נוקשות מתלוות לרוב לתחושת עצמי עדינה ושבירה. ככל שאנחנו כבולים חזק יותר לצורך להיות צודקים, כך המחשבות והאמונות שלנו נוקשות יותר. אז אנחנו מתחילים לראות את המחשבות מגינות על הטריטוריה שלהן ומתחיל הקרב מול האפשרות שנטעה.

חולשה או חוזק?

הפרדוקס הוא ש"פגיעות" ורגישות של המחשבה – להיות במקום נוח עם האפשרות שאנחנו טועים – היא למעשה חוזק ועוצמה. ברגע שאנחנו משחררים את עצמנו מהצורך להיות צודקים, החשיבה שלנו ואופן התקשורת שלנו נפתחים. לא להיות קשורים להגנה על הצורך להיות צודקים כל הזמן פותח לנו שביל חדש לסקרנות וללמידה חדשה. בנוסף, זה מספק לנו חומר מזין בצורה בלתי רגילה למערכות היחסים שלנו. מה שאני מתאר כאן הוא לא פגיעות וחולשה באופן שאנחנו רגילים לחשוב עליו, שהוא תחושת סכנה או חוסר בטחון. זה בדיוק ההפך – לא להיות חייבים להיות צודקים מתיר לנו פגיעות בריאה. אם אני לא צריך להיות צודק ואני לא מובך כשאני טועה, למעשה אני הרבה יותר חזק ועוצמתי. אין לי על מה לפחד ממה אחרים יחשבו עלי ותחושת העצמי שלי לא קשורה לתוצאות טיפשיות כאלה. במילים אחרות, אני משוחרר על ידי כך שאני לא חייב להיות צודק. חשיבה כזו מקדמת הערכה עצמית חזקה יותר.

מדעים מתגלים

במהלך המאה האחרונה המדעים החדשים – פיזיקת קוואנטים, תיאוריית הסיבוכיות, תיאוריית הכאוס – חשפו תמונה חדשה של המציאות, כזו שבה דברים ישנם וגם לא ישנם. כמה לא אינטואיטיבי שזה נשמע, זה הוכח באופן מדעי שוב ושוב. אור קיים גם כחלקיקים וגם כגל בו זמנית. החשיבה של או/או נופלת. התשוקה שלנו לפרק דברים לקטגוריות נפרדות ומסודרות שמתאימות לקיים או לא קיים הופכת ללא תקפה. הפשטות שבה תפסנו והשתתפנו במציאות אינה נראית נכונה יותר. והפשטות הזה למעשה תורמת לרבים מהקיים שאנחנו חווים כשאנחנו מנסים להתגבר על אתגרים בחיים.

לפעמים דברים לא כל כך פשוטים. לפנות ערב, זה בשעות היום או בשעות הערב? אתה אוהב אותי או שונא אותי? התשובה לכך עשויה להיות תלויה ברגע ששואלים. הפיצול של או/או נופל. לפעמים הדברים הופכים למורכבים הרבה יותר מהפשטות של חשיבת או/או. הרבה פעמים עולה השאלה "האם אנחנו מגלים או יוצרים את המציאות?". זו שאלה מורכבת, שלא ניתן לענות עליה אם חושבים בצורת או/או. אני מאמין שאנחנו גם מגלים וגם יוצרים את המציאות בו זמנית. האחד לא מוציא את האחד. גילוי מציע שהמציאות נמצאת שם בחוץ. יצירה רומזת שהמקור הוא פנימי. ההבחנה וההבדלה בין "שם בחוץ" ל"כאן בפנים" הוא פשוט דרך בה הורגלנו לראות את המציאות. המדעים החדשים מציעים לנו שהפיצול הזה הוא רק הדרך שלנו להבנות את המציאות – אבל לא באמת האופן שבו המציאות פועלת. כשאנחנו מתעלים מעל ההגבלות של תבניות או/או אנחנו מתחילים לראות את התמונה המלאה.

גם וגם

התנועה מצורת החשיבה או/או לצרות חשיבה של גם וגם מאפשרת לנו לשלב מורכבות גדולה יותר ולהתנגד לפיתוי להפשטת יתר. אנחנו יכולים לראות איך דברים פשוט נתקעים כשאנחנו שקועים בפיצול של או/או. למשל, האם אתם מאמינים באבולוציה או בבריאה? שאלה כזו מניחה תשובה חד צדדית. אך האם לא אפשרי להאמין בשניהם? האם אחד מהם בהכרח מוציא את השני? לא בהכרח. האם אני יכול להיות תומך נלהב בבחירה חופשית, ועדיין להיות רגיש מאוד לנושאים האתיים שנוגעים להפלות? אני חושב שכן. בנושאים אישיים יותר, האופן שבוא אנחנו נתקעים בויכוח חושף חסימה עצומה ביצירת דיאלוג וכוח הרסני בתקשורת בריאה ומערכות יחסים. קראו את הפוסט הזה על כלל 5% לסקירה של הנטיה הזו. השתחררות מהחשיבה של או/או וקבלה של המורכבות של גם וגם מאשרת את שני הצדדים במקום לגרום לכל אחד מהם לשלול את האחר.

מורכבות, הכוללת בתוכה שני חלקים הפוכים, מבטיחה שכל הצדדים והעמדות יישמעו. היא לא מציעה שנישאר שקועים בבוץ של הססנות. ישנה פשוטת עמוקה ואמתית יותר שנובעת מתוך המורכבות. כמו שאמר פעם אחד המושבעים במשפט שנערך בארה"ב, " I don’t give a fig for simplicity this side of complexity, but I’d give everything for simplicity on the other side of complexity.". הוא מציע שנתנגד לחשיבה של בחור ולבין שגורמת לנו להתבצר ולהתחפר עמוק יותר בעמדות שלנו, ונאמץ גם גוונים של אפור, שיעדכנו את האמונות העמוקות שלנו. כשאנחנו עושים את זה, אנחנו משתחררים מהמקום הצר והמעיק של הדילמה נכון או לא נכון.

לחצו כאן עכשיו לתאום פגישת היכרות בחינם.


בקרו באתר שלי.

אל תשכחו לשתף ולאהוב את העמוד שלי ב-Facebook, לעקוב ב-Twitter, ולהצטרף אלי ב-LinkedIn.