להיות טובים במשהו | להתנסות בדברים חדשים

אחד הגורמים הנפוצים למצב של היעדר עשייה הוא לאו דווקא דחיינות ("אני אעשה את זה מחר"), אלא התפיסה שלנו שלפעמים אומרת שאנחנו פשוט לא מספיק טובים בדבר כזה או אחר. ואם אנחנו לא טובים בדבר כזה או אחר, אז למה שנבחר לעשות ולהתנסות בו?

במצב כזה מה שקורה הוא שאנחנו מציפים את עצמנו בהמון סיבות, לכאורה הגיוניות ומוצדקות לגמרי, ללמה לא לעשות – אני לא אקח את הצעת העבודה שקיבלתי כי אין לי מושג ונסיון בקידום, אני לא אנסה לתלות תמונה או לתקן משהו כי אין לי חוש טכני או כי יש לי ידיים שמאליות, אני לא אסע לחו"ל כי האנגלית שלי לא טובה מספיק, ו...אתם בטח יכולים להמשיך את הרשימה בעצכמם.

תרשו לי לשאול שאלה – אנחנו באמת חייבים להיות מאוד טובים במשהו כדי לעשות אותו? גם אם התשובה שלכם היא שכן, מי הם אותם אנשים מביני עניין שקובעים מי טוב ומי לא? מי יכול להגיד לי שאני לא טוב ומדוע הוא יכול לעשות את זה? מה יכול לקרות אם אתחיל לעשות משהו ואתנסה בו "למרות" שאני (לכאורה) לא מספיק טוב בו?

הרבה פעמים אנחנו מגיעים למצב של אי עשיה כדי שלא נצטרך לעמוד בסטנדרטים שמישהו אחר מכתיב לנו. כדי לא להסתכן בלעשות משהו שהוא "לא מספיק טוב" וכדי לצמצם את אי הוודאות הכרוכה בהתנסויות חדשות ובעשיה של דברים חדשים, אנחנו מציידים את עצמנו במנטרה שאומרת "אני לא מספיק טוב/ה ב-X". אנחנו עושים את זה בלי לשים לב, תוך פיתוח לא מודע של מערך ציפיות מורכב שיש לנו מעצמנו ושלאחרים יש מאיתנו, כדי שחס וחלילה לא נגיע למצב שאנחנו לא עומדים בציפיות ובסטנדרטים. ובכל זאת, למרות שאנחנו לא מודעים לתהליך הזה, אנחנו שולטים בו ברמות גבוהות יותר ממה שאנחנו חושבים.

הנה דוגמה -

לא כולנו נולדנו עם כשרון ציור ולא כולנו יכולים לקחת עפרון ליד ותוך כמה דקות להציג רישום מרשים לכל הדעות. אם אנחנו לא מאלה, בדרך כלל נמנע מלעשות זאת תוך כדי שאנחנו אומרים "אין לי כשרון ציור". אולי מאוד היינו רוצים לצייר ביד חופשית בכל פעם שמתחשק לנו, אבל בפועל אנחנו בקושי מצליחים לצייר בית. מה קורה אז? במקום לנסות אנחנו נשארים במקום שלא יודע לצייר ומקבלים אותו כגזרה משמיים. אם רק היינו מתגמשים ובוחנים ואולי משנים את ההגדרות ל"מה זה ציור טוב/יפה", אם היינו מסכימים שציור כזה לא חייב להיות תואם מציאות והיינו מוכנים להתנסות בציור רק בשביל ההנאה האישית בלי קשר למה שייצא לנו, אם כל אלה היו קורים אולי היינו מגלים שהשאלה "האם אני טוב בציור" כבר לא רלבנטית. 

תסתכלו על זה למשל – הרי זה די ברור שלצייר כמה עיגולים בגדלים שונים אחד בתוך השני, ביחד עם כמה אליפסות וקווים עקומים, זה לא באמת "לצייר", נכון? אז איך זה שמה שנוצר בסרטון הוא כזה מגניב?

  

די ברור שגם אנחנו, אלה שלא נולדו עם מכחול ביד ובלי כשרון ציור, גם אנחנו יכולים לצייר כמה צורות בסיסיות עם טוש שחור, לא? אז מה זה אומר על הציור שבסרטון שהרגע צפיתם בו? זה אומר שאותו בחור טוב בציור?  התשובה לא באמת משנה הרבה. מה שחשוב יותר הוא שנשאל את עצמנו אם נהנו לצפות בדבר שנוצר, האם היצירה הזו יפה בענינו ואם היינו רוצים גם להצליח לצייר דבר כזה..?

אנחנו לא חייבים להיות טובים בהכל. כנראה שאנחנו גם לא יכולים להיות טובים בהכל. אבל ללא ספק, אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, אם רק נפרגן לעצמנו ונרשה לעצמנו להתנסות בדברים פחות מוכרים לנו.