הפחתת הפחד שלנו היא דבר חשוב וחיוני משום שפחד יכול לגרום לסבל עצום, ויש לו פוטנציאל להרוס לנו את החיים, ואולי את האנושות. מרוץ החימוש הגרעיני למשל, מונע בחלקו מתוך החשש והפחד להיות יעד להשמדה ולמתקפה של האויבים שלנו אם לא נשקיע כמויות עצומות של משאבים ואנרגיה בביטחון הלאומי. גם בישראל קורה דבר דומה עם תקציב הביטחון. הרבה פעמים, אנחנו פשוט לא מבינים מספיק בבירור כי חלק ניכר מהפחד שלנו הוא פחד פנימי, המהווה סימפטום של קונפליקטים פנימיים.
פחד פנימי מוקרן כלפי חוץ, וגורם לנו "לראות" את הסכנות שבעולם, שאנחנו מאמינים שהן הן אלה שמאשרות את הפחד שלנו. ברוב המקרים, אנשים פשוט מתנגדים לבצע עבודה פנימית שתפחית את החשש הזה, ולכן קונפליקטים לא פתורים שלהם דורשים מהם לראות או לדמיין אויבים (או לדמיין סכנות או מצבים קיצוניים במיוחד) כדי להסביר את הפחדים שלהם.
זה כמובן נכון שיש בעולם אנשים רעים ואנחנו צריכים לשמור ולהגן על עצמנו מפניהם. אבל אנחנו לא חייבים לעשות את זה באופן תבוסתני שמונע מאיתנו להתקדם ולהתפתח. הדינמיקה הפסיכולוגית שלנו תורמת לפעמים, באופן בלתי מודע, בדיוק לאותן תוצאות ומצבים שמהם אנחנו חוששים יותר מכל. אנשים שמפחדים יוצרים, מבלי לשים לב, את הנסיבות שמאפשרות לפחד שלהם להתממש ולהפוך לאמיתי. למשל, הטכנולוגיה המתקדמת ביותר שמושקעת במערכות הנשק המתקדמים ביותר שלנו מתפשטת ברחבי העולם עד שאחרים יכולים להשתמש בה נגדנו. בשלב מסוים, הסכנה שממנה פחדנו הופכת לאמתית.
אם היה לנו פחות פחד פנימי, היה לנו יותר כח להשפיע על אחרים באופן חיובי. היינו יעילים יותר בנטרול הסכנות דרך שימוש ב"כח רך" של יושרה פנימית, מוסריות וחכמה.
מה חוסם אותנו מלעשות את השינוי והמעבר מ"כח קשה" ל"כח רך"? האויב הכי גרוע שלנו הוא ההתנגדות שלנו עצמנו לצמיחה פנימית והתקדמות. אנחנו לא עושים את המעבר הזה בגלל שאנחנו מסרבים להתפתח.
אני אסביר. פחד פנימי, שלעיתים קרובות הוא בלתי מודע, נחווה בהרבה דרכים, בין השאר פחד מפני המוות, מפני עוני ורעב, מפני הלא נודע, מפני שינויים ומפני הרעיון של חוסר חשיבות של עצמנו או חוסר ערך. אולם הפחד הגדול ביותר יכול להיות הפחד שלנו מהעצמי האישי שלנו. זהו פחד מפני הצורך לעזוב את הזהות העצמית הישנה שלנו ולוותר על צורות שונות של סבל כשאנחנו עומדים מול האתגר לקבל את מי שנועדנו להיות.
בנוסף לפחד הפנימי מפני צמיחה, קיים קם פחד מלבצע שינויים חיוניים. אנחנו בסכנה כי אנחנו מתעלמים מההתחממות הגלובלית, או מכך שאנחנו לא מגיבים לאיום מספיק מהר, בגלל שאנחנו מפחדים לשחרר את המערכת הכלכלית שמספקת לנו תחושה של נוחות ובטחון. הפחד הזה מהלא נודע גורם לנו להיצמד למערכת שתמכה בנו, אבל היתה אכזרית לסביבה וכעת הפכה למיושנת ומשחיתה.
הפחד הפנימי שלנו גם מסכן את הדמוקרטיה. דרך הפחד, אנחנו מאבדים כח. פוליטיקאים חסרי מצפון משחקים בפחדים שלנו על מנת להתחזות למי ששומרים ומגנים עלינו, ואז אנחנו מוותרים על החופש שלנו בתמורה לאותה "הגנה".
לעיתים כשאנחנו מנסים לשנות ולתקן את המערכת, אנחנו נתקלים בפחד.לפעמים הפחד הוא הגיוני לחלוטין, כמו למשל מאות אלפי האנשים שסיכנו (ועדיין מסכנים) את חייהם ביציאה למאבקים של "האביב הערבי". בפעמים אחרות אנחנו מתמודדים בעיקר עם פחד פנימי (שהוא מאוד אמיתי בדרכו שלו). כולנו נתקלים במצבים מסוימים בספקות ובפחדים, המלווים בהתנגדות חזקה, כשאנחנו נאבקים להתפתח ולהתקדם כלפי התפתחות אישית.
את זה שאנחנו נאבקים בפחד, ניתן להבין. כמו שכתב סטיוארט וולטון בספר A Natural History of Human Emotions:
"If it were possible, as some evolutionary psychologists maintain, to decide which of humanity’s emotions is the oldest, then fear would surely enter the strongest claim. To our very early ancestor knit groups, the world was an intimidating, haunted place, in which violent storms, the threat of fire, unfathomable disease and suffering, all held awesome power over them. So it was, in the beginning, that lack of understanding gave rise to primal terror."
בתקופת הינקות, חוסר הבנה מוליד אצל התינוק פחדים – פחד לא הגיוני מליפול, רעב או חנק או להיות מותקף על ידי מפלצות. תחושת חוסר האונים והפגיעות של ילדים גורמת לפחדים שלהם להיראות אמיתיים ומוצדקים.
אנשים רבים נוטים למהר לקנות כלי נשק משום שהם מאמינים שהפחדים שלהם מוצדקים ואמיתיים. הם הולכו שולל והחלו להאמין כי הפחדים הפנימיים שלהם שהם עצמם מקרינים על הסביבה מקבלים תוקף על ידי נסיבות מסוכנות לכאורה. כשמאיימים ומניפים את האקדחים האלה, אנשים חפים מפשע מתים.
אחד הפחדים הפנימיים שלנו הוא הפחד מהצל של עצמנו. במילים אחרות, אנחנו מפחדים מהמבקר הפנימי שלנו, או האני העליון שלנו, אותו חלק נסתר שלעיתים שולט באישיות ובנפש שלנו. החלק הזה שלנו, המבקר הפנימי, מסוגל להציף את החיים הפנימיים שלנו בתוקפנות ושליליות, וליצור ספקות עצמיים ופחד פנימי משתק. אנשים שהם הגנתיים מטבעם בדרך כלל נענים לאותו חלק "גבוה" בנפש שלהם. אבל אנחנו לא צריכים לסמוך על אותו חלק סמכותי באישיות שלנו ולהאמין שהוא מהימן ומייצג את האמת או את האינטרסים האמיתיים שלנו. האתגר שעומד בפנינו הוא לחשוף את חוסר הלגיטימיות הזו.
ישנה טכניקה מדיטטיבית אחת שמועילה במיוחד בהתמודדות גם עם פחד פנימי וגם עם המבקר הפנימי שלנו. אנחנו עוצמים את העיניים, מרגיעים ומשקיטים את הנפש, שמים בצד את האגו, ומנסים להתקרב, ואפילו להכיל ולקבל את הריקנות וה"כלומיות" שמאחורי השקט הפנימי שלנו. כל ההזדהויות שלנו, עם משפחה, עם חברים, עם אמונות, עם רכוש או דימוי עצמי נופלות, ומשאירות רק תודעה טהורה. כשאנחנו לא מפחדים מהחלל הפנימי שלנו, אין ממה לפחד. המהות האמיתית הנמצאת בליבה של ההוויה שלנו היא כל מה שאנחנו באמת, וזה די והותר. אפילו המוות, ככה זה מרגיש, לא יכול לקחת מאיתנו את המהות הזו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה