להגשים ייעוד | לממש את הפוטנציאל שבך

כולנו נולדנו והגענו לעולם עם סט של יכולות אישיות, עוצמות והעדפות אישיות. כל אלה מספקים לנו את הפוטנציאל להגשים את הייעוד שלנו ולהגשים את עצמנו, וכשאנחנו מממשים את אותו פוטנציאל אנחנו מגיעים לנקודת האושר. אם אתם לא מעוניינים לממש את הפוטנציאל שלכם, תעברו לאתר הבא. בהנחה שאתם כן מעוניינים בזה, המשיכו לקרוא.

להיות טובים במשהו | להתנסות בדברים חדשים

אחד הגורמים הנפוצים למצב של היעדר עשייה הוא לאו דווקא דחיינות ("אני אעשה את זה מחר"), אלא התפיסה שלנו שלפעמים אומרת שאנחנו פשוט לא מספיק טובים בדבר כזה או אחר. ואם אנחנו לא טובים בדבר כזה או אחר, אז למה שנבחר לעשות ולהתנסות בו?

במצב כזה מה שקורה הוא שאנחנו מציפים את עצמנו בהמון סיבות, לכאורה הגיוניות ומוצדקות לגמרי, ללמה לא לעשות – אני לא אקח את הצעת העבודה שקיבלתי כי אין לי מושג ונסיון בקידום, אני לא אנסה לתלות תמונה או לתקן משהו כי אין לי חוש טכני או כי יש לי ידיים שמאליות, אני לא אסע לחו"ל כי האנגלית שלי לא טובה מספיק, ו...אתם בטח יכולים להמשיך את הרשימה בעצכמם.

איך פחד פנימי הופך לאויב הכי גרוע שלנו?

הפחתת הפחד שלנו היא דבר חשוב וחיוני משום שפחד יכול לגרום לסבל עצום, ויש לו פוטנציאל להרוס לנו את החיים, ואולי את האנושות. מרוץ החימוש הגרעיני למשל, מונע בחלקו מתוך החשש והפחד להיות יעד להשמדה ולמתקפה של האויבים שלנו אם לא נשקיע כמויות עצומות של משאבים ואנרגיה בביטחון הלאומי. גם בישראל קורה דבר דומה עם תקציב הביטחון. הרבה פעמים, אנחנו פשוט לא מבינים מספיק בבירור כי חלק ניכר מהפחד שלנו הוא פחד פנימי, המהווה סימפטום של קונפליקטים פנימיים.

פחד פנימי מוקרן כלפי חוץ, וגורם לנו "לראות" את הסכנות שבעולם, שאנחנו מאמינים שהן הן אלה שמאשרות את הפחד שלנו. ברוב המקרים, אנשים פשוט מתנגדים לבצע עבודה פנימית שתפחית את החשש הזה, ולכן קונפליקטים לא פתורים שלהם דורשים מהם לראות או לדמיין אויבים (או לדמיין סכנות או מצבים קיצוניים במיוחד) כדי להסביר את הפחדים שלהם.

שלושה ימים

יש לנו שלושה ימי מפתח בחיים, שלושה ימים שמתעלים על כל השאר.

יום אחד הוא היום שבו ההצגה נגמרת והוילון יורד בפעם האחרונה. רובנו לא בוחרים את היום הזה ובדרך כלל גם לא יודעים מתי הוא יגיע. אבל ביום הזה, אין יותר הזדמנויות לעשות עוד.

יום אחר הוא כמובן היום שבו נולדתם. לא בחרתם אותו.

The dark side of life? | החיים ב-The dark side of the moon | חלק ב'

מיד אחרי Time מגיעה גרסה נוספת של Breathe. רק שהפעם הנשימה נשמעת קצת אחרת, זו כבר לו הנשימה של תחילת החיים. נראה שהגיבור שלנו כבר בשלב מאוחר בחיים, והוא חוזר הביתה קר ועייף ונח ליד האש כדי להתחמם. בחלק הראשון של Breathe המסר היה להשתתף בחיים – לגעת, לראות ולנשום את כל מה שאנחנו יכולים, אבל הפעם המסר קצת שונה ונראה שהוא מחובר יותר לפילוסופיה של ride the tide – לקחת את הזמן בקלות ובאיטיות יותר וליהנות מהעונג הפשוט של להיות בבית. יש בזה לא מעט הגיון כאשר מסתכלים על החיים – רוב האנשים נוטים לפילוסופיה הראשונה, של "לטרוף את החיים" בשלבים המוקדמים יותר של החיים ועם הזמן נוטים יותר לרגיעה.