חזרתו של האקזיסטנציאליזם: הבודהיזם של המערב?

תזרקו את המילה "אקזיסטנציאליזם" לאויר והדבר הראשון שיעלה הוא כנראה אוירת בית קפה פריזאי אפוף עשן סיגריות אי שם על הגדה השמאלית של הסיין, מאוכלס בחובשי בארטים דכאוניים המלהגים אודות משמעות החיים. זה סטראוטיפ מוכר שמקורו בשנות השישים ומקושר לפילוסופיה ולפעילות הפוליטית של ידוענים כמו ז'אן פול סארטר וסימון דה בבואר. מה שפחות ידוע הוא שמאז שנות ה-80 המאוחרות חלה התעוררות של האקזיסטנציאליזם בעולם דובר האנגלית, בעיקר, ובאופן המובחן ביותר, בחברה לפסיכותרפיה בלונדון.

האסכולה הבריטית לפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית מבססת את הגישה הפסיכולוגית שלה על פילוסופים כגון מרטין היידגר, ז'אן פול סארטר, סרן קירקגור, פרידריך ניטשה ופילוסופים קונטיננטלים אחרים. למרות שלכל אחד מהפילוסופים האלה ישנה אמירה ייחודית, הם כולם מדגישים את האחריות האישית, החופש לבחור את החיים שלנו ולחיות במודעות מלאה לגבולות הבלתי נמנעים של החיים, כולל כמובן הגבול האולטימטיבי – המוות. הדברים שאנחנו בוחרים להעריך ולהאמין בהם בחיים שולטים בהתנהגות שלנו, ומאפשרים לנו והצליח ולהרגיש בטוחים בדרכים אחדות, אבל גם יוצרים קשיים במקומות אחרים בחיים שלנו. 

לכן הקשיים והבעיות שלנו בחיים נובעים מאופן ההסתכלות שלנו על החיים: לדוגמה, האמונה "אני לא יכול להפגין חולשה" מתנגשת ויוצרת קונפליקט עם האמונה ש"אני צריך לאפשר לעצמי להיות פגיע כדי להיות במערכת יחסים משמעותית". מהפרספקטיבה הזו, בעיות פסיכולוגיות רבות נובעות מההנחות הבסיסיות שלנו על החיים והנסיונות שלנו להתעלם ממגבלות החיים. דיכאון, לחץ, חרדה וייאוש הם ככל הנראה לא "מחלות" כשלעצמם אלא ביטויים של קולנפליקטים, חוסר עקביות באמונות שלנו אודות החיים ואמונות שמתנגשות אחת עם השניה.

פסיכותרפיסט אקזיסטצניאליסטי מסייע למטופל לחקור ולבחון באופן אקטיבי את ההנחות שלו אודות החיים, את ההתייחסות שלו לחיים ולחיות במודעות גדולה יותר למגוון האפשרויות הרחב שפתוח בפניו. שאלה בסיסית בפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית היא "למה אנחנו לא פתוחים יותר לכל החוויות שיש לחיים להציע?". פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית היא יותר 'אודות העולם' מאשר גישות אחרות לטיפול. כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), היא בוחנת את האופן בו האדם חושב ותופס, את ההנחות שלנו ואת הבחירות שלנו. כמו פסיכואנליזה, היא מסתכלת על מערכות היחסים שלנו ואיך הן חושפות ומגלות את מה שעשינו מעצמנו. אבל בשונה משתי הגישות האלו, אקזיסטנציאליזם מדגיש את מה שאינו ידוע בחיים, את המיסתורין שחורג מעבר לכל ידע. מהסיבה הזו אקזיסטנציאליזם נקרא לעיתים "בודהיזם של המערב".

חקירה והיכרות של האופן בו אנחנו מגבילים את התפיסות שלנו והדרכים בהן אנחנו מגבילים את החופש שלנו יכולה לעזור לנו להתרחב מעבר לטווח צר של אפשרויות. אפשר לחקור כל הנחה (למשל איך אנחנו חושבים שאחרים רואים אתנו) וכל תגובה (למשל למשבר או לשעמום). יש משמעות בכל דבר.

האופן שבו אנחנו חיים את חיי היום יום שלנו, אפילו האינטראקציה בין המטופל למטפל בחדר הטיפולים, יכולים לחשוף המון. פסיכותרפיסטים אקזיסטצניאליסטים חייבים, כמו כל אדם אחר, להתמודד עם השאלה איך ליצור משמעות בחייהם. במובן הזה, פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית מקבלת את ההנחה שאין מומחים לחיים, שאין דרך אחת לחיות ושכל אחד מאיתנו צריך למצוא את התשובות שלו לפרדוקסים שהוא נתקל בהם בחיי היום יום שלו. המטפל והמטופל ביחד מנסים לראות את התמונה הגדולה, את ההקשר בו אנחנו פועלים יום יום בחיים.

ההתעוררות והחזרה של האקזיסטנציאליזם לא מוגבלת רק לפסיכותרפיה. בשנים האחרונות הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית הופכת גם לבסיס לגישה חדשה בגישור. עורכי דין לומדים פילוסופיה אקזיסטנציאליסטית במטרה להבין את העומק הפסיכולוגי של הלקוחות שלהם המעורבים בקונפליקט חוקי. בבית חולים בלונדון היתה עד לאחרונה קבוצת טיפול אקזיסטנציאליסטי שעבדה עם חולים ובני המשפחה שלהם. נסמכות על הפילוסופיה הקיומית, פרקטיקות כאלה מסוגלות להעלות כמה מהשאלות הפרדוקסליות אודות החיים האנושיים שהתרבות הנוכחית – אפילו בתוך האסכולה הפסיכולוגית – נוטה להסתיר ולחפות עליהן.