כיצד להתמודד עם גל הטרור מבחינה נפשית?

בשבועות האחרונים, ובעיקר בימים האחרונים, שוטף את המדינה שוב גל של טרור ופיגועים, ונראה כי הוא הולך ומחמיר ואיש לא רואה את סופו. לאורה של ההסלמה וההידרדרות במצב הבטחוני, מוצאים את עצמם רבים מהאנשים במצב של מצוקה איתה הם מתקשים להתמודד. את השינויים במצב הבטחוני אנחנו חשים על בשרנו והביטויים רבים – אם בתחילה היה מדובר רק באיזור ירושלים, היום כבר מדובר בכל הארץ לאחר שהיו גם פיגועי דקירה בתל אביב, חולון ורעננה וידויי אבנים בעוד ישובים רבים. גם מאפייני המפגעים מיטשטשים ומדובר בגברים, נשים ואפילו ילדים – אי אפשר לדעת מי עלול להיות מפגע פוטנציאלי, זה מעורר תחושה שכולם חשודים וצריך להיזהר מכולם. ההתרחבות הזו, ביחד עם ההסלמה (נסיון למכונית תופת, נסיון לחטיפת נשק, ירי על אוטובוס, מחסומים בתוך שכונות בירושלים וצבא בעיר) גורמת אצל מבוגרים וילדים כאחד להבנה שאף אחד אינו חסין, וההבנה הזו עלולה לעורר חרדה.

ערוצי המדיה השונים עסוקים במצב ומדווחים ללא הפסקה על ההתרחשויות, לצד הפצת תמונות הרס, חורבן ומוות. אנחנו מוצפים מכל כיוון בדיווחים על הטרור כמו גם בדיווחים בשינויים בהתנהגות עקב החרדה המתעוררת – עליה מטאורית ברכישת גז פלפל, קריאות לאזרחים לשאת איתם נשק, הימנעות מהגעה למקומות מועדים כמו ירושלים ומהגעה למקומות הומי אדם כמו מרכזי קניות. אנשים מסתובבים חסרי מנוחה ואחוזי בהלה. המצב הזה פוגע במבוגרים ובילדים, שלעיתים שומעים רק חלקי דיווחים ורואים את התנהגות ההורים ולא יודעים כיצד לפרש אותה, דבר שיכול לעורר הן אצל ההורים והן אצל הילדים תחושת חוסר שליטה וחוסר אונים.

איך בכל זאת נוכל להתמודד עם גל הטרור?

מקרי הטרור האחרונים והדיווחים הבלתי פוסקים, מציפים אצל רבים מאיתנו זכרונות קשים וטראומות מגלי הטרור הקשים הקודמים. אצל רבים מדובר בחרדה קשה שמציפה אותם ושאליה הם מגיבים לא רק נפשית אלא גם פיזית. הדבר יכול להתבטא הימנעות מפיעלויות שגרתיות, קשיי הירדמות, דאגה, לחץ, ובמקרים של התקפי חרדה גם הזעה מוגברת, דופק מואץ וקשיי נשימה. הדאגה מוצדקת משום שמדובר במצב שאינו שגרתי ובהסלמה ברורה. למרות זאת, קיימות דרכים אשר בעזרתן אנחנו יכולים להקל על עצמנו ולהתמודד טוב יותר עם המתרחש.

ראשית, על כל אחד וחאד מאיתנו להחליט בעצמו באיזו מידה הוא נחשף למתרחש. ערוצי המדיה השונים מלאים בדיווחים בכל שעות היממה ונראה שכמעט ואי אפשר להתחמק מהם. מחד, חשוב שנהיה מעודכנים ונדע מה קורה בכדי שנוכל להיות עירניים. מנגד, חשיפה גדולה מדי עלולה לגרום יותר נזק מתועלת, במיוחד אם יש קושי לפרש את המצב בפרופורציות הנכונות. במקרים כאלה, אפשר (וכדאי) להחליט להתעדכן פעם או פעמיים ביום ולא יותר מכך ולא להציף את עצמנו בגורמים מעוררי חרדה לאורך זמן. דבר נוסף וחשוב שניתן לעשות הוא לבחור לקבל עדכונים רק מבני משפחה או חברים קרובים ולהימנע מערוצי החדשות ואתרי האינטרנט. הסיבה לכך היא שבמהדורות החדשות ובאתרי האינטרנט החומרים שמתפרסמים הם גראפיים ומזיקים הרבה יותר – לעיתים קרובות מתפרסמים סרטונים של רגעי הפיגוע ותמונות של פצועים או הרוגים. אין באלה שום דבר טוב שיכול להרגיע אתכם, רק לגרום לכם לחרדה קשה יותר ותחושת חוסר אונים ופחד. בנוסף, להתעדכן אחת לכמה שעות זה מספיק, אין צורך להיכנס לאתרי החדשות ולקרוא דיווחים מספר פעמים בשעה באופן אובססיבי, זה לא יעשה לכם טוב.

הפחד והחרדה יכולים לשתק ועלולים לפגוע בשגרת היומיום שלכם. לכן חשוב וכדאי לשתף בתחושות שלכם ובמה שעובר עליכם אנשים קרובים – חברים או בני משפחה – שתפו אותם והתייעצו איתם בנוגע להתנהלות שלכם. במיוחד בתקופה כזו חשוב שלא להתבודד ולא להתמודד לבדכם – זה עלול להגביר את התחושות הקשות ולהעמיק את החרדה, קשר אנושי יכול להקל עליכם את ההתמודדות כשתרגישו שאתם לא לבד במתרחש ולא רק אתם מרגישים כך. כל זמן שאתם יכולים וכל זמן שלא פורסמו נהלים והנחיות אחרים – שמרו על שגרת החיים שלכם עד כמה שאפשר – במידה ולא פורסמו הנחיות מיוחדות אל תפסידו ימי עבודה, אל תשנו את שגרת החיים שלכם ושגרת הילדים ואל תשנו את מקום השינה, זה רק מגביר את הלחץ.

אבל מה עם הילדים?

אוקיי, נניח שאנחנו בסדר, מה עם הילדים? גם אם מדובר בילדים קטנים שנראה כי הם אינם מקשיבים באמת למתרחש סביבם, חשוב לזכור שהם מסתכלים עליכם וקולטים את ההתנהגות שלכם – הם מזהים פחד או דאגה אצל ההורים והם מבחינים בנימת וטון הדיבור שלכם ובשפת הגוף שלכם והם מבינים שמדובר במצב שונה מהשגרה. לא תמיד הם ידעו לפרש נכון את הדברים ולא ידעו להגיד במילים את מה שהם מרגישים, אך הם יביעו את זה בקשיים בהירדמות, חוסר רצון להיות לבדם, פחד ועצבנות כללית. מכיוון שהם קולטים יותר משנדמה לנו אך לא מבינים עד הסוף את המצב, חשוב לדבר איתם ולהסביר להם באופן הפשוט ביותר כך שיוכלו להבין – באופן כזה שאינו מפריז ומגזים בהתרחשויות, אך גם לא מתעלם מהן וממעיט בערכן. ייתכן שהילדים יפנו אליכם בשאלות חוזרות ונשנות, וייתכן שיבקשו לשמוע את אותן התשובות מפיכם בכל פעם – זה מרגיע אותם ונותן להם תחושת בטחון. נסו לעשות זאת כשאתם משדרים רוגע וקור רוח עד כמה שאפשר ואל תעמיסו עליהם את הלחץ והדאגות שלכם, כשהילד קולט שההורה לחוץ ומודאג זה יוצר אצלו חרדה גדולה יותר.

אם הילדים כבר גדולים מספיק בכדי להבין את המצב ולקלוט את הדיווחים באמצעי המדיה בעצמם, דברו איתן וציידו אותם בארגז כלים להתמודדות. הסבירו להם לאיזה דברים כדאי לשים לב, מאיזה מקומות כדאי להתרחק (ולא פחות חשוב, לאיזה מקומות אפשר להמשיך ללכת כרגיל בבטחה) וכיצד לנהוג במקרה חרום. הכלים האלה מעניקים לילד תחושת בטחון ושליטה. גם במקרה הזה, חשוב לזכור כי מה שאתם משדרים עובר לילדים – הורים רגועים יותר יוצרים אוירה טובה ובטוחה יותר בבית, ולכן חשוב להמשיך ולשמור כמה שאפשר על שגרה.

פניה לעזרה

למרות כל אלה, רבים עדיין חשים מצוקה וחרדה לאור גל הטרור החדש ורבים חווים הצפה של טראומות וקשיים מאירועים קודמים, תחושות שפוגעות בתפקוד היומיומי שלהם ומפריעות לשגרת החיים. במצבים כאלה יש בהחלט מקום לפניה לעזרה מקצועית. גלי הטרור הם, לצערנו, חלק מהחיים בישראל מאז קום המדינה למעשה, ולכן כדאי ללמוד כיצד להתמודד איתם ולא לתת להם לפגוע לנו בחיים.

במצבים מסוג זה פניה לעזרה מקצועית יכולה לסייע לאדם להתמודד טוב יותר עם הלחצים, הדאגות והחרדה. בין אם מדובר בנושאים שקשורים לאדם עצמו או לאחרים, החרדה פוגעת בשיקול הדעת ופוגעת באיכות החיים, ברוב המקרים מבלי צורך ממשי בכך. טיפול נפשי ופניה לעזרה יכולים לעזור לאדם להתייחס למצב בפרופורציות נכונות יותר, להמשיך לנהל את חייו בשגרה ולהיות חסין יותר אל מול הדיווחים, ההתרחשויות, החששות והפחדים המצודקים.

אין מחיר שהוא גדול מדי עבור שמירה על תחושת הבטחון שלכם ושל משפחתכם ועל רמות חרדה נמוכות שניתן להתמודד איתן. חשוב לזכור ולציין שפניה לעזרה אינה בהכרח פניה לטיפול נפשי מתמשך. במיוחד במצבים כמו גל הטרור העכשווי, לפעמים די בפגישות בודדות עם איש מקצוע בכדי להתמודד טוב יותר עם המצב ולשנות את התחושות הקשות שהוא מעורר.

אם אתם חווים לחץ וחרדה בעקבות המצב ומתקשים להתמודד, אני מזמין אתכם לפנות עוד היום לעזרה (גם קצרת מועד) ולא לתת לתחושות שלכם להפוך לקשות יותר ולחרדה לגדולה יותר.