הבעיה של פסיכולוגיית מעמקים

פסיכולוגיית מעמקים, מונח כללי שטבע בסוף המאה ה-19 הפסיכיאטר הגרמני אויגן בלוילר, היא שם כולל לגישות הפסיכואנליטיות. גישות אלה מדגישות את חשיבות הלא מודע ואת שנות החיים הראשונות כקריטיות וקובעות את התפתחות הנפש והאישיות בבגרות. היום ניתן למצוא שלוש גישות עיקריות בפסיכולוגיית מעמקים: יחסי אובייקט (מלאני קליין ודונלד ויניקוט), פסיכולוגיה אינדיבידואלית (אלפרד אדלר) ופסיכולוגיה יונגיאנית). כולם, בצורה כזו או אחרת, ממשיכי דרכו של פרויד.

על פי פסיכולוגיית מעמקים, הנפש מורכבת מתהליכים מודעים, מודעים באופן חלקי ולא מודעים. התהליכים הלא מודעים הם החשובים ביותר והם כוללים רגשות ודחפים מודחקים, מכיוון שהם מאיימים ומפריעים לשגרת החיים. במילים אחרות, אם הם היו מודעים הם היו מעוררים חרדה גדולה מדי שהיתה משתקת אותנו בחיי היום יום.

המטרה בטיפול בפסיכולוגיית מעמקים היא פשוטה באופן יחסי: לחשוף את אותם מניעים לא מודעים ונסתרים, שכאמור עוצבו בשנות החיים הראשונות, מתוך הנחה שכך ניתן להבין את הבסיס לקשיים הקיימים. תומכי פסיכולוגיית המעמקים אומרים כי עצם חשיפת המניעים הלא מודעים תורמת בעצמה לשיפור המצב.

כל זה טוב ויפה, ואין ספק שהנפש מורכבת גם מתהליכים לא מודעים, אך פסיכולוגיית המעמקים לפעמים פשוט... עמוקה מדי. פסיכולוגיית המעמקים מניחה קשר סיבתי הכרחי בין האירועים מתקופת הילדות המוקדמת שלנו (פחות או יותר עד גיל 5) ומניחה ששם נעוצות הסיבות להתנהגות שלנו כבוגרים. עצם ההנחה הזו מפספסת עקרון חשוב – עקרון החירות התפקודית של מניעים – המבטא אמת פשוטה: מה שהתחיל תהליך נפשי כזה או אחר, הוא אינו מה שמתחזק אותו בהווה. הסיבות שבגללן התחלת לעשן בגיל 15, הן לא הסיבות שבגללן אתה ממשיך לעשן בגיל חמישים. הסיבות שבגללן התחתנת, אינן הסיבות שבגללן את נשארת נשואה. אבן שדחפתם בירידה מתחילה להתגלגל מסיבה אחת (דחפתם אותה), אך ממשיכה להתגלגל מסיבה אחרת (לשם הפשטות, כח המשיכה).

נניח שיש לכם פחד קיצוני מכלבים, כזה שמשתק אתכם כשאתם רואים כלב ברחוב, ובעקבותיו פניתם לטיפול. פסיכולוג בגישה פסיכואנליטית (או כל גישה אחרת של פסיכולוגיית מעמקים) יחתור לזיהוי והבנת מקורות הבעיה. דרך חקירה משותפת תגיעו למסקנה שהמקור לאותו פחד משתק מכלבים הוא כי כשהייתם בני ארבע תקף אתכם באמצע הרחוב ככה סתם כלב פראי והבהיל אתכם. עם ההבנה הזו תצאו מהפגישה ותראו כלב ברחוב, ושוב תתקפו פחד. אמנם חשבתם שהבנתם את מקור הבעיה, אבל ממש לא פתרתם אותה. זאת משום שהמניע שהתחיל את התהליך הוא אינו המניע שמשמר אותו. אותו כלב זועם שהבהיל אתכם בילדות מסביר למה פחדתם כשהייתם ילדים, אבל לא למה אתם פוחדים היום. הרי הכלב הוא לא אותו כלב ואתם כבר לא ילדים. הפחד התחיל אולי בגלל אותו כלב שתקף אתכם, אבל הוא משתמר בהווה בגלל מניע אחר – הימנעות. אתם ממשיכים לפחד מכלבים משום שאתם לא מתקרבים אליהם. המפגש עם הכלב הוא זה שהתחיל את הפחד, אך ההימנעות, הבריחה מכלבים, היא זו שמשמרת אותו משום שכך אין הזדמנות ללמידה חדשה ולחוויה חדשה, מתוך המציאות שקיימת עכשיו ולא זו שהיתה כשהייתם בני 4.

חשיבותה של הילדות במקומה, והיא אמתית. אך היא אינה כל האמת  והיא לא רק אמת. התמקדות בפסיכולוגיית מעמקים, בשנות הילדות המוקדמות, על שלל חוויותיהן, לא תוביל אתכם לפתרון מוצלח. מציאת המניע שהתחיל את התהליך אולי חשובה, אך לא הכי חשובה ולא בהכרח תוביל לשינוי. התמקדות בחוויה העכשווית שלכם, במניעים שמשמרים את אותם תהליכים נפשיים, היא זו שיכולה להוביל לשינוי עמוק, משמעותי ושיישאר לאורך זמן.

לחצו כאן עכשיו לתאום פגישת היכרות בחינם.

בקרו באתר שלי.

אל תשכחו לשתף ולאהוב את העמוד שלי ב-Facebook, לעקוב ב-Twitter, ולהצטרף אלי ב-LinkedIn.