פתוייו של אספן אי צדק

לכוד מאחורי האשליה של אי צדק

כולנו רוצים שייעשה צדק. בעניינים גדולים וגם בעניינים קטנים. רבים מאיתנו, לעומת זאת, סובלים ממש כשהם רואים עוול, או מה שאנחנו מזהים כעוול, שנעשה לאחרים וגם שאנחנו מרגישים שנעשה לנו.

אנחנו מגדילים את חוסר הצדק ומוציאים אותו מפרופורציה, כשאחנו מחזיקים כמעט בפראות ברגשות שקיפחו אותנו, הוליכו אותנו שולל, הטעו אותנו, שלטו בנו, לא כיבדו אותנו, העבירו עלינו ביקורת או דחו אותנו.

אם אנחנו אספני צדק קלאסיים, אנחנו מקטרים בלי סוף על חוסר ההגינות של החיים. אנחנו כועסים, על בסיס יומי, על העלבונות שאנחנו צריכים לסבול. אנחנו תלויים הפוך במצב של רחמים עצמיים, אוחזים כתב אישום של זוועות, מפלחים את החושך עם משקפי ראיית לילה כדי לראות יותר דברים רעים להתלונן עליהם.

בצורה לא מודעת, חלק מהאנשים שהתפקוד שלהם לא אופטימלי, צוברים כמויות אדירות של טינה באופן דומה לזה שבו קמצן אוגר את הזהב שלו.

אנחנו יכולים לדבר על שני סוגים של אי צדק. הראשון הוא עוול ממש שנגרם על טיפשות אנושית או גחמות של החיים. כשאנחנו נתקלים בחוסר צדק כזה, אנחנו יודעים שמבחינה הגיונית, שהכי טוב הוא להימנע ממעורבות רגשית ולשים חיץ בנינו לבין התחושה של להיות קורבן. אם נעשה לנו חוסר צדק ממשי מהסוג הזה, אנחנו מנסים להגיב בצורה הולמת, שלרוב תכלול בתוכה לעמוד על זכויותינו. בו בזמן, אנחנו שואפים לצמצם למינימום האפשרי את הקונפליקט ואת אי הנעימות שכרוכה במצב הזה. אנחנו יכולים, למשל, לא להתייחס לדברים באופן אישי ולא לקחת ללב  את חוסר הרגישות או כוונות הזדון של אחרים.

הסוג שני של אי צדק הוא כזה שמבוסס על התרשמות סובייקטיבית שלנו. חשבו למשל על הדוגמה הבאה: ישנו בחור, שנקרא לו יריב, הסובל מתחושה של אי צדק משום שלא קיבל העלאה במשכורת שהוא מצפה לה. באופן מעשי, אם יריב רוצה להרוויח יותר כסף הוא יכול להתחיל לחפש מקום עבודה אחר. אם הוא בוחר להישאר במקום העבודה הנוכחי שלו, הוא בוודאי לא רוצה לסבול שלא לצורך. יחד עם זאת, אספן אי צדק יכול בהחלט להיות מוכן לקחת את אותו "אי צדק" ולהשתמש בו כדי למחזר מחדש, שוב ושוב, רגש שלילי לא מודע. יריב יכול לחוות, באופן לא מודע, את המשכורת הנמוכה יותר כדבר שגורם לו להרגיש מקופח או לא מוערך מספיק. רגשות שליליים כאלה נחווים לרוב בשלבים מוקדמים יותר של החיים שלנו, גם כשהסביבה (ובפרט ההורים) נחמדה והגונה. כמבוגרים, קל לנו להמשיך ו"להפיק" את אותם רגשות לא נעימים, במיוחד כשלכאורה קיים אי צדק שבו אנחנו יכולים להשתמש כדי להצדיק ולאמת את התחושות הלא נעימות מהן אנחנו סובלים.

למעשה, יריב כנראה כלל לא קורבן של אי צדק במקרה הזה. הוא כנראה אינו מבצע את העבודה שלו ברמה שמצדיקה העלאה. ייתכן והמעסיק שלו נמנע מלתת לו את ההעלאה הנחשקת מתוך מטרה להניע אותו לעבוד ברמה גבוהה יותר כי הוא מאמין שיריב מסוגל לזה. יריב מצידו, אינו מסוגל להיות אובייקטיבי לגבי המצב שלו, משום שהוא נחוש לחוות את המצב באופן סובייקטיבי ושלילי, כשהוא מתבסס באופן לא מודע על נושאים לא פתורים שלו.

לעיתים קרובות אנחנו לא באמת מוטרדים על ידי אי הצדק הספציפי שעליו אנחנו מתלוננים או חשים מאוכזבים בגללו. במקום זאת, כמו שהזכרתי קודם, אנחנו משתמשים באי הצדק או אי הצדק לכאורה, כדי להצדיק את האינטרס הנסתר שלנו להישאר סבוכים וכבולים ברגש השלילי. רגשות שליליים כאלה הם עוצמתיים במיוחד. כדי להתגבר עליהם, אלינו להיות מודעים כמה שאפשר ולהיות מסוגלים לזהות אותם כדי להגן על עצמנו מפני ההשפעה ההרסנית שלהם. הם יכולים להתגנב לחיים שלנו בכל זמן, ובדרך כלל אנחנו מודעים רק לסימפטומים שהם גורמים להם – כעס, טינה ותחושת אי צדק. הרגשות השליליים עצמם – התקשרויות לא פתורות עמוקות – קיימים באופן מעודן בנפש שלנו. הם מפתים אותנו להרגיש מקופחים, מסורבים, נשלטים, דחויים או ננטשים. כשהרגשות האלה מפעילים אותנו, אנחנו מגיבים בכעס או בחוסר אונים לתחושה שאנחנו קורבן לאחרים או למצבים חיצוניים.

בדרך כלל, אנחנו לא רוצים להודות במוכנות ובנכונות שלנו להמשיך ולחוות את אותם רגשות שליליים לא פתורים. אחת הדרכים שלנו לכפות על, ולהכחיש את ההשתתפות שלנו בסבל העצמי הזה היא באמצעות איסוף אי צדק. האיסוף הזה משטה בנו וגורם לנו להאמין כי הרגשות השליליים שלנו באמת מוצדקים על ידי "דברים רעים" שקורים לנו.

ככל שאנחנו אוספים יותר אי צדק, כך אנחנו הופכים ליותר שליליים ופחות שמחים. כשאנחנו נאחזים באי הצדק אנחנו ממשיכים לקצור את ההשפעות השליליות של רגשות לא פתורים.

זכרו, כל מה שלא פתור בדרך כזו, סופו שנחווה אותו בצורה אחרת, גם אם היא כואבת. על ידי ידע עמוק יותר על עצמנו ועל ידי מודעות עצמית גבוהה יותר, אנחנו יכולים לרכוש את הכח לנטרל אי צדק ולמנוע ממנו להפוך למטרד.