מבלי לשים לב (או שממש בכוונה), החבורה הלונדונית הלא מאוד עליזה מתארת את מעגל החיים וההתפתחות שלנו, כשהיא עוטפת את החרדות שהחיים מעמידים אותנו בפניהן במוזיקה מהפנטת שכמעט וגורמת לנו לא לשים לב לעומק של המילים.
האלבום נפתח ב-speak to me, שמתחיל במה שנשמע כמו דפיקות לב. התחלת החיים. וברקע מתחילים קולות מהשירים שיבואו אחר כך – מהשלבים הבאים בחיים – תקתוק שעונים, קולות של קופה רושמת, צחוק, מטוסים וצעקות של אישה. וכל זה מסתיים באקורד שמוביל לשיר הבא –Breathe . לידה. השיר מציג לנו לא רק את כל מה שהולך להיות באלבום, אלא, אם נחשוב על השלב בחיים שלפני הלידה עצמה, עדיין ברחם, את הדברים שאנחנו עומדים לפגוש בחיים. נראה סביר לשער ש-speak to me אכן מתאר לידה – מה שנשמע כמו פעימות לב הולך ומתחזק והצעקות של האישה בסופו של הקטע יכולות להיות האישה היולדת. כבר ברחם אנחנו חשופים ללחצים של החיים המודרניים? או שאולי זו נורת אזהרה מפני הגורל, איזו גזרה – אלה הם הדברים שנגזר עלינו לחוות אחרי שנצא מהרחם? או אולי רמז לכך שיש בחיים דברים שלא יהיה ביכולתנו לשנות, givens קיומיים שלא בחרנו בהם ואי אפשר לחמוק מהם?
