שינויים מכל סוג, בין אם הם רצויים ובין אם לא, מעוררים בנו מגוון רחב של רגשות – רגשות חיוביים של ציפייה והתרגשות מצד אחד, ומתח, חרדה ולפעמים אפילו עצב מצד שני. המעניין הוא שלא קיים קשר בין השאלה האם השינוי רצוי או לא לבין אופי הרגשות שהוא מעורר בנו. אפשר בקלות לחשוב על שינויים רצויים ומתוכננים שלצד שמחה והתרגשות מעוררים בנו גם מתח וחרדה – חתונה, מעבר דירה, תחילת לימודים, התחלת עבודה חדשה ועוד. ומנגד, שינויים שנכפים עלינו מבחוץ ואינם מתוכננים יכולים לעורר גם רגשות חיוביים – למשל במקרה של פיטורין, לצד תחושות קשות של עצבות וחרדה, יכולים להוות גם מנוף לשינוי מתגמל ומשמעותי אם רק נחשוב עליהם כך.
איך עושים את זה? המשיכו לקרוא.
הרבה פעמים אנשים שואלים את עצמם "למה אני מרגיש ככה? אני הרי רוצה את השינוי הזה". אחת הסיבות לכך ששינוי מעורר בנו רגשות מסוגים שונים שלפעמים אפילו סותרים אחד את השני היא שהשינוי קורא תיגר ומאיים על הזהות שלנו. הזהות האישית היא מבנה עדין שמתגבש לאורך שנים דרך עבודה קשה, ובאמצעותה אנו מגדירים את עצמנו לעצמנו ולאחרים, ועליה מתבסס הביטחון העצמי שלנו. הזהות העצמית חיונית לתחושת הביטחון שלנו בעולם ולדימוי העצמי שלנו, וברגע שהיא מאויימת אנחנו עלולים להרגיש חסרי כיוון, מבולבלים ואבודים. אותה זהות אישית מורכבת למעשה ממספר רב של זהויות, או תפקידים. אפילו בתא המשפחתי יכולים להיות לנו מספר תפקידים – הורה, ילד, אח. על אחת כמה וכמה בחיים שלנו – יש לנו תפקיד במשפחה, בעבודה, בין חברים וכו'. כל התפקידים האלה מתלכדים לבסוף לכדי זהות אינטגרטיבית שלמה.
סיבה נוספת היא שהשינוי מציב בפנינו עתיד לא ידוע – אין לנו מושג איך יהיה העולם ואיך נסתדר בו אחרי השינוי, משום שאנחנו עומדים מול מצב חדש ולא מוכר. מצבים מוכרים מספקים לנו תחושת בטחון ונוחות משום שאנחנו יודעים באיזה אופן להתנהל בהם ויודעים לצפות תוצאות של פעולות. במצב לא מוכר, מצב של שינוי, אין לנו יכולת לצפות את התוצאות של פעולות כמעט בשום צורה ואנחנו לא יודעים כיצד להתנהל, וזה מעורר חרדה.
כשאנחנו עומדים מול שינוי מהותי בחיים, הוא מאיים לפגוע בזהות שגיבשנו לעצמנו במשך שנים, גם אם מדובר בשינוי רצוי ובעל ערך. ולכן קורה שגם לחתונה שכל כך חיכינו לה ורצינו ישנה השפעה מלחיצה ומאיימת. "אם יש לי מה שרציתי בחיים וטוב לי", אנחנו אומרים לעצמנו, "אז למה אני בחרדה ובלחץ ולא מצליח לשמוח ולהינות?". סיבה אפשרית לכך היא שהשינוי הוא לא רק אובייקטיבי, הוא לא רק חיצוני, ובעקבות השינוי החיצוני מתרחשים שינויים נוספים – סובייקטיביים ופנימיים – שינויים רגשיים של הזהות העצמית הכל כך חשובה שלנו. עכשיו אתה כבר לא רווק שנמצא בערכת יחסים, אתה כבר בעל. עכשיו את כבר לא רק בת זוג, אלא אם צעירה. מעבר לכך שחל שינוי בתפקידים, חל גם שינוי בגודל האחריות שמונח על כתפינו.
אז איך משלבים את התפקיד החדש בזהות הקיימת? עוד לפני שאנחנו מנסים לעשות את זה, ולפני שברורה לנו התשובה, משהו פנימי מנסה להתנגד לכך – הזהות הנוכחית שלנו מתעוררת ודוחה את הזהות החדשה שמנסה להשתלב בתוכה. במילים אחרות, העצמי "הישן" שלנו מנסה להתנגד לעצמי "החדש". במצבים קיצוניים אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מתנהלים עם שתי זהויות שלא מדברות ביניהן!
אז מה עושים? איך גורמים לעצמי "הישן" להשלים ולקבל את העצמי "החדש? דרך אחת להתמודד עם המלחמה הפנימית שנפתחת בעקבות השינוי הצפוי היא קודם כל להכיר בכך שקיימת התנגדות פנימית לשינוי בזהות. אחרי שיש לנו את ההבנה הזו עלינו לפנות לעצמנו ו"לדבר" עם הזהות שלנו – להתייחס לתפקיד החדש כאל אורח ולנהוג בו בכבוד ובהכנסת אורחים ראויה, ולא להתייחס אליו בחשדנות ועוינות למרות שהוא אינו מוכר. ולצד זאת, יש לזכור שמדובר בתהליך שלוקח זמן ולא מתרחש כהרף עין, ולכן דרושה סבלנות.
אפשר להשוות את התהליך הזה למצב בו למשל עוברים לגור עם בן/בת זוג חדשים – בתחילה אנחנו מרגישים כאילו מישהו "השתלט" לנו על הבית, אבל לאחר מכן אנחנו לומדים להכיר אותו ולהסתגל למצב שבו אנחנו חיים ביחד, ומבינים שלא רק שזה לא נורא כמו שחשבנו בהתחלה, הוא גם בעצם בנאדם נורא נחמד ויש לנו המון במשותף.
דבר חשוב שצריך לזכור הוא שמדובר בתהליך, ולא לנסות להאיץ אותו. זה אומר להתאזר בסבלנות ולא לקבל מיד את התפקיד החדש שלנו, גם כשמדובר בשינויים חיוביים ורצויים, וגם כאשר מדובר בשינויים שנכפו עלינו ואינם רצויים. לא להרגיש נוח בכיסא בעבודה החדשה שלנו כבר מהיום הראשון, ולא להמשיך מיד הלאה כשאנחנו חווים אובדן של מישהו קרוב לנו. תהליכים מטבעם לוקחים זמן, ולכל אחד מאיתנו יש את הקצב האישי שלו להסתגל למציאות חדשה ולזהות עצמית חדשה. מה שלאחד לוקח חודשיים יכול לקחת לאחר שבועיים, ולהיפך.
אחת המשימות הקשות והמאתגרות, מעבר לגיבוש הזהות העצמית שלנו, היא לשמור עליה ולהצליח להישאר "אנחנו" גם כאשר אנחנו עומדים מול שינויים. ככל שהשינוי נוגע בחלק משמעותי יותר בזהות שלנו, כך נידרש ליותר סבלנות ואורך רוח כדי להתמודד איתו ולקבל אותו משהם שהוא מאיים יותר על העצמי המוכר שלנו ועל תחושת הביטחון שלנו.
אז בכל פעם שאתם עומדים מול שינוי, זכרו שהרגשות שאתם חווים הם טבעיים לגמרי, וכולם חווים אותם. נסו לתת לעצמכם זמן והתאזרו בסבלנות, אמצו את התפקיד החדש לאט לאט ונסו לחשוב על היתרונות ששינוי מביא איתו – כל שינוי הוא אפשרות להתחלות חדשות ויכול להוות מנוף לעבודה משמעותית ומתגמלת אם נחפש את הדברים החיוביים שבו, וכל פעם שנסגרת דלת נפתח חלון. אנחנו רק צריכים למצוא את החלון הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה