הבעיה של פסיכולוגיית מעמקים

פסיכולוגיית מעמקים, מונח כללי שטבע בסוף המאה ה-19 הפסיכיאטר הגרמני אויגן בלוילר, היא שם כולל לגישות הפסיכואנליטיות. גישות אלה מדגישות את חשיבות הלא מודע ואת שנות החיים הראשונות כקריטיות וקובעות את התפתחות הנפש והאישיות בבגרות. היום ניתן למצוא שלוש גישות עיקריות בפסיכולוגיית מעמקים: יחסי אובייקט (מלאני קליין ודונלד ויניקוט), פסיכולוגיה אינדיבידואלית (אלפרד אדלר) ופסיכולוגיה יונגיאנית). כולם, בצורה כזו או אחרת, ממשיכי דרכו של פרויד.

על פי פסיכולוגיית מעמקים, הנפש מורכבת מתהליכים מודעים, מודעים באופן חלקי ולא מודעים. התהליכים הלא מודעים הם החשובים ביותר והם כוללים רגשות ודחפים מודחקים, מכיוון שהם מאיימים ומפריעים לשגרת החיים. במילים אחרות, אם הם היו מודעים הם היו מעוררים חרדה גדולה מדי שהיתה משתקת אותנו בחיי היום יום.

סכמת אושר מוטעית

אפתח בשאלה – אתם מאושרים?

אם כן, אתם יודעים להגיד מה עושה אתכם מאושרים?

ואם לא, אתם יודעים להגיד למה לא? ומה היה עושה אתכם מאושרים?

אושר הוא תחושה, ועם תחושה אי אפשר להתווכח. כמו שרופא לא יגיד לכם "לא כואב לכם, אתם סתם אומרים", אף אחד לא יכול להגיד לכם "אתם לא מאושרים, אתם סתם אומרים". אם אתם מאושרים, מצוין. אבל מה אם לא? בהתחשב בזה שאושר הוא תחושה, ועם תחושה אי אפשר להתווכח, אי אפשר להגיד לכם "רק נדמה לכם שאתם לא מאושרים, יש לכם הכל למה לכם להיות לא מאושרים". עובדה, אתם מרגישים לא מאושרים. השאלה היא מה עושים עם התחושה הזו עכשיו.

חופש בעידן המודרני

פסח, חג החירות, הוא הזמן בו אנחנו חוגגים את החופש אותו קיבלנו, והוא הזדמנות טובה לחשוב על חופש במאה ה-21. מהו חופש? מהי עבדות? האם אנחנו באמת חופשיים? ואם לא, מה כובל אותנו?

החיים בעידן המודרני, במאה ה-21, שונים לאין שיעור מהחיים באירופה שלפני המהפכה הצרפתית, שונים מהחיים בארצות הברית שלפני המלחמה על שחרור העבדות בין הדרום לצפון, שונים מכל מה שהכרנו לפני. אנחנו נוטים לחשוב שהמושג "עבדות" כבר לא שייך לעולם שבו אנחנו חיים - אנשים הם לא רכוש של אף אחד. אך האם העובדה שעבדות כבר לא קיימת בעולם בצורה הזו באמת אומרת שאנחנו חופשיים? או שמא אנחנו עבדים בדרכים אחרות, לדברים אחרים?