אם אתם מחפשים תשומת לב, נסו ללבוש חולצה שעליה מודפסת השאלה "מי
אהיה ללא הסבל שלי?". למילים האלה יש השפעה עצומה ברמה לא מודעת. הסיבה
לכך היא שלעיתים קרובות אנחנו חווים את עצמנו ומזהים את עצמנו עם הסבל שלנו יותר
מהכל.
כולנו מנסים להבין את העולם, ולמצוא את המקום שלנו בו. אנחנו מחפשים
את הכיוון והמקום שלנו באמצעות אמונות, אגו, אינטיליגנציה, יכולות פיזיות,
כישורים, אופי, דימויי גוף, אישיות, ידע, רכוש ועוד. אולם מתחת לכל הערכים
החיצוניים האלה, אנחנו יכולים גם לחוות ולהכיר את עצמנו דרך גחמות נסתרות בנפשנו –
כקורבנות של חוסר צדק ורשע, כמזויפים וכושלים, או כחסרי חשיבות, ערך ומשמעות.
באופן ספציפי יותר, יש לנו ארבע דרכים אהובות במיוחד לגרום לעצמנו
סבל. אנחנו יכולים להוליך את עצמנו בדרך הסבל האנושי דרך רגשות קיפוח, חוסר
אנים, דחיה וביקורת. רוב הסיכויים שכשאנחנו אומללים אנחנו מוצפים באחד (או
יותר) מהרגשות האלה. לעיתים קרובות השורשים של סימפטומים כמו כעס, חרדה, פחד, דחיינות
ודכאון נמצאים באחת מהדרכים האלה לסבל.