במקרה של ניטשה, החיבור לנאציזם היה מזויף ונרקח אחרי מותו על ידי
אחותו האנטישמית. יחד עם זאת, הפילוסופיה של ניטשה רחוקה מלהיות כזו שמעודדת
שיוויון והתפיסה הפוליטית שלו היא בהחלט לא דמוקרטית. המקרה של היידגר מעורר עוד
יותר אי נחת – אולי הפילוסוף החשוב ביותר של המאה ה-20 ומחבר הספר Being and Time היה
חבר מוצהר במפלגה הנאצית (אותה לא עזב עד למותו) והחזיק בדעות פאשיסטיות. סארטר, מחבר הספר Being and Nothingness הואשם רבות בתמיכה בסטאליניזם. העובדות האלה מעלות שאלות חשובות, אבל אני רוצה להניח אותן בצד ולהתייחס למחשבות שלהם כאוטונומיות ומנותקות מהחושב, בשל התרומה האדירה שלהן.
