שגרה זה רע? החיים ורעיון החזרה הנצחית

אם מישהו היה שואל אתכם עכשיו אם אתם מוכנים לחיות את החיים שלכם שוב, מההתחלה ועד לרגע הזה, בדיוק באותו האופן שהם עברו, מה הייתם עונים לו? רעיון החזרה הנצחית של פירדריך ניטשה מדבר בדיוק על העניין הזה – האם הייתם מוכנים לחיות את החיים שלכם שוב ושוב, בדיוק באותו האופן?

דמיינו לרגע שכל החיים שלכם היו חוזרים על עצמם לנצח. כל רגע ורגע, כל כאב וכל עונג, כל מחשבה שאי פעם עברה לכם בראש, כל דבר שחוויתם, כל דבר ששמעתם, כל דבר שראיתם, כל דבר שהרחתם, כל דבר שהרגשתם. כולל הרגע הזה ממש עכשיו, שאתם יושבים מול המסך וקוראים את המילים האלו. האם הייתם מוכנים שכל זה יחזור על עצמו? האם הייתם מוכנים לחיות את אותם החיים בדיוק שוב ושוב?

אם התשובה שלכם היא "כן", אתם יכולים להפסיק לקרוא ולהתחיל ללמד אחרים איך לעשות את זה. אבל אם תהיו כנים עם עצמכם, רוב הסיכויים שהתשובה שלכם לשאלה הזו היא "לא".

רעיון "החזרה הנצחית" של ניטשה (the eternal recurrence) מדבר בדיוק על כך. הרעיון מופיע באופן מובהק בשניים מכתביו של ניטשה – "כה אמר זרתוסתרה" ו"המדע העליז". ניטשה מבקש מהקורא לדמיין שהוא עומד מול השאלה הזו. לשיטתו של ניטשה, החזרה הנצחית היא העול הכבד ביותר של הקיום האנושי, והיא מעוררת אימה וחרדה. לדעתו, כל אדם שיעמוד בפני השאלה הזו ייתקף בחרדה איומה שתשתק אותו. ובאמת, מי ירצה לחיות חיים שחוזרים על עצמם בדיוק מוחלט וללא הפסקה?

מנגד, השאלה הזו היא מעט פרדוקסלית. רוב בני האדם מחפשים מידה של ודאות בחיים. רוב בני האדם שואפים לשלוט במה שקורה להם ולהחזיק ביכולת לצפות את העתיד. הבעיה היא שהיכולת הזו היא מאוד מוגבלת. ההכרה בכך שאין לנו שליטה בחיים ואנחנו לא יכולים לצפות את החיים מעוררת גם היא חרדה (הפילוסוף הדני סרן קירגקור התייחס לכך גם הוא ואמר "את החיים ניתן להבין רק במבט לאחור, אך יש לחיות אותם עם הפנים קדימה").

כדי להתגבר על החרדה הזו, אומר ניטשה, אנשים מייצרים לעצמם הרגלים קבועים – במילים אחרות, ניטשה אומר שאנשים מייצרים לעצמם שגרה בכדי להתמודד עם החרדה שמתעוררת בעקבות חוסר הוודאות של החיים. ההרגלים האלה מאפשרים דברים קבועים וצפויים מראש באופן יחסי, ובכך מפחיתים את החרדה ומגבירים את תחושת הבטחון. אתם יודעים שמחר בבוקר תקומו פחות או יותר באותה השעה כמו היום, תלכו לעבודה פחות או יותר באותה השעה ותחזרו הביתה בזמן דומה. אתם יודעים מתי תלכו לחדר כושר ואפילו איזה אימון תעשו. אבל אם מישהו יגיד לכם עכשיו שכל החיים שלכם יחזרו על עצמם באופן מדויק, מה תענו לו? לדעתו של ניטשה, שני המקרים מעוררים חרדה.

אבל אם באי ידיעה יש חרדה, וגם בידיעה יש חרדה, מה נשאר לנו לעשות?

הפתרון של ניטשה הוא להיפטר מההרגלים הקבועים ולאמץ במקומם הרגלים קצרים. החרדה מובילה אותנו לאימוץ של הרגלים קבועים, כאלה שהופכים לשגרה צפויה ומייגעת, משעבדים אותנו וגורמים לכובד ולחוסר תנועה. הם גורמים לחיים חסרי דינאמיות שלא מתקדמים. לעיתים נראה כי ההרגלים האלה משתלטים עלינו ובמקום לשרת אותנו, אנחנו משרתים אותם.

אבל כמו שאמרנו קודם, הנסיון הזה להתגבר על החרדה בעזרת הרגלים קבועים מוביל לחרדה מסוג אחר. כדי להתגבר עליה ניטשה מבקש מאיתנו לאמץ סוג אחר של הרגלים – הרגלים קצרי מועד. הרגלים שאנחנו יודעים שהם לא קבועים אלא זמניים בלבד, ומקבלים אותם ככאלה. אנחנו יודעים שבקרוב הם ישתנו, ואנחנו פתוחים לקבל את השינוי שיגיע. הרגלים כאלה מאפשרים לנו חיים דינאמיים, מלאי תנועה. חיים שבהם יש מקום להתפתחות ולדברים חדשים, משתנים ומתפתחים. בכל הרגל חדש כזה שאנחנו מאמצים, באופן זמני, אנחנו יוצרים משמעות חדשה לחיים שלנו.

במצב כזה, אומר ניטשה, אנחנו לא נשאבים לחרדה שמגיעה עם החזרתיות של החיים משום שאנחנו נותנים להם אפשרות להשתנות ולהתפתח, ומצד שני אנחנו לא נשאבים לחרדה שמתעוררת עקב חוסר ודאות מוחלט. אם נאמץ את הגישה של ניטשה וננהג לפי הרגלים קצרי מועד, גם אם ישאלו אותנו אם אנחנו מוכנים לחיות את אותם החיים שוב, התשובה שלנו תהיה (ככל הנראה) חיובית.