יש משפטים שמטופלים אומרים לי שנחרטים לי בזיכרון. לרוב מדובר
במטאפורות מופלאות בפשטותן ודיוקן, כמעט פיוטיות ובעלות פונטציאל לשעות של שיחה
וניתוח. אבל לפעמים לא צריך שעות של שיחה וניתוח, לפעמים כל מה שצריך באותו הרגע
הוא המשפט. השיחה והניתוח יגיעו מאוחר יותר, כשהזמן לכך יבשיל.
"החיים הם אוסף של מצבי צבירה משתנים שבאים והולכים"
את המשפט הזה אמר לי השבוע ר', מטופל ותיק שלי שמשפטים שאמר תופסים חלק מכובד מהזיכרון שלי. למשפט הזה יש משמעות אישית עבור ר', אבל הוא נשאר איתי גם הרבה אחרי הפגישה שלנו והמשיך להדהד לי בראש, להעמיק במחשבה ולהתחבר למושגים ורעיונות אחרים בפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית ובפילוסופיה. הוא הזכיר לי שיעורי כימיה מכיתה ז', את מרטין היידגר ואת ג'ים מוריסון. שלושה דברים שאין ביניהם קשר, לכאורה.